A Quantum Immortal

Here is a short story written by Aya & myself (Hebrew):

“מה לגבי נמרים?”, שאלתי.
האישה הגיעה למסקנה שאנחנו צריכים עוד חיות בבית, ואני ניסיתי להעלות חיות אקזוטיות מדי כדי שהיא תרד מהנושא.
“לא רון, אי אפשר נמרים, כבר חשבתי על זה. אנחנו נצטרך ארכיטקט מומחה כדי שיבנה לנו אגף מיוחד לנמרים. הם יוכלו להסתובב בבית רק בערב. אולי נקים מושבת רבייה?”
“כמה כסף את חושבת שאני מרוויח בעבודה?”
“חמוס, אולי ניקח חמוס? בעצם גידלתי כבר חמוסים אז זה בעייתי במקצת…”, המשיכה איה לעבור על רשימת החיות בטקסונומיה של לינאוס.
“טוב, אז אולי היפופוטם?”, המשכתי בטקטיקת ההסחה.
“נו רון תהיה רציני, אין לנו בריכה בבית.”
“את בטוחה שהיפופוטמים חייבים בריכה? מה אם נפעיל מזגן?”
“רון הם חיים במים, אל תהיה מגוחך. עכשיו אני רוצה תוכי. בעצם תוכים, נקח אותם זוגות זוגות.”

יופי, עכשיו היא החליטה לפתוח פה תיבת נוח.

“לא מספיקים לך שני החתולים והארנבת שלנו?”, שאלתי בתקווה?
“זה לא מספיק, שני החתולים כמעט לא עושים צרות לאחרונה. הם שקטים מדי.”

התגעגתי לימים שבהם היינו שנינו מאוחדים כנגד החתולים, ויכולנו להתלונן עליהם באושר.

“רון, אני רוצה לראות התנהגויות של עוד חיות.”
“איה, יש לך גן זאולוגי שלם מטר מהעבודה. רק אתמול שיחקת שם עם גור זאבים!”
“אלה לא חיות שלי, זה לא נחשב. חוצמזה, למיכאל ולחברה שלו יש יותר חיות מלנו, יש להם אפילו צמח טורף! נכון, זה לא חיה, אבל הוא אוכל.”
“איה, אנחנו לא בתחרות גידול חיות. לא, זאת לא היתה יכולה להיות תוכנית ריאלטי טובה.”

“בוא ניקח כלב בשביל הבריאות שלך, רק בשביל הבריאות. אתה יודע שהרופאה אמרה שאתה צריך ללכת יותר… אני חושבת שאם בחורה באה ומבקשת שלושה כלבים, זאת לא בקשה כזאת מוגזמת. או אולי עכברים, זה נשמע די פשוט לגדל עכברים.”

“איה, יש לנו זוג חתולים רצחניים בבית. לא חבל לקחת עכברים רק כדי לכלוא אותם בחדר השני, ולגלות אחרי חודש שהחתולים למדו איך לפתוח דלתות הזזה?”

“מה דעתך על דגו? לא גידלתי עדיין דגו.”

בנקודה הזאת בהיתי בה וגירדתי בראשי. על מה האישה מדברת, למען השם?

 רון הסכים שדגים זו אופציה סבירה, שאלתי אותו מה לגבי אקווריום הייטק. על פי המבט על הפנים שלו ראיתי שהוא חושב על גידול מתכנתים זעירים בתוך אקווריום.

“זהו”, חשבתי לעצמי ” נתחיל לגדל מתכנתים… איה תתעשתי”, אמרתי לעצמי. “את יודעת שרון רוצה חיות עם תחזוקה נמוכה ומתכנתים דורשים אוכל מיוחד וציוד אלקטרוני.”

“אקווריום הייטק” חלקתי ממשנתי עם רון “זה פשוט אקווריום יקר מאוד עם הרבה ציוד, שאפשר לגדל בו מינים של דגים שדורשים תנאים מיוחדים.”

“למה לקרוא לחיה דגו אם היא פשוט צ’ינצ’ילה? זה בטח סתם rebranding“. איה בהתה בי ברחמים מהולים בהתנשאות קלה שביולוגים מפגינים כלפי שאר העולם. בנקודה הזאת החתול הג’ינג’י החליט לבוא למיטה ולהתחיל לעשות קולות של מטוס בואינג ממריא. משום מה החתול הזכיר לאישה פילים, והיא הגיעה למסקנה שהבית לא מספיק גדול בשביל פילים אז נצטרך לקנות שמורה. אני כמובן לא מרוויח מספיק בשביל לקנות שמורה, אז פשוט אצטרך לעבוד טיפה יותר, אולי לעשות איזה אקזיט או שניים. כמה מהר היא שכחה שאתמול היא הפצירה בי לעבוד פחות כדי שנוכל לבלות יותר זמן איכות ביחד. אם הייתי תופס את הבחור שהמציא את הביטוי “זמן איכות” בסמטה חשוכה הייתי מטפל בו טוב טוב.

משום מה היא התחילה לדבר על זמנים. “עבר, אתה יותר מדי קשור לעבר. You need to let go of the past. הרי למה שאמרתי אתמול אין שום קשר למה שאני אומרת היום.” לפחות היא מודעת לזה, חשבתי בטירוף. לעזאזל, עשיתי תזה בלוגיקה, אבל עדיין אני לא מתקרב בכלל להבין את מערכת האקסיומות וכללי ההיסק שהאישה פועלת לפיהם.

“רון, נמרים! אם הילדים יגדלו עם נמרים זאת תהיה חוויה מאוד חינוכית עבורם. הם ילמדו לתקשר עם נמרים מגיל צעיר, והם יוכלו לעשות להם בייביסיטר.” בשלב זה הזכרתי לאישה שאין לנו ילדים. “נו באמת רון, אתה קשור יותר מדי להווה. תתכנן קצת קדימה, תגדיל ראש!”
“טוב איה, אני מסכים להיפופוטם. את יכולה להזמין מחנות החיות.” לחצנו את היד על כך שאם היא מביאה היפופוטם, אין לי זכות להתלונן על כך. עכשיו רק שהיא לא תמצא מישהו מטורף מספיק בשביל באמת להביא לנו אחד.

כנראה שבאמת נצטרך לעבור דירה.

I just solved my 78th problem from Project Euler. The solution was not complicated (just a little mathematical observation) and then brute force CPU.

I was working on Aya‘s new laptop, and I noticed the C# code took 9 seconds to run in “power saver” mode, and only 4 seconds in “high performance” mode. It turns out that Vista caps the CPU speed at 50% for power saver mode. Sweet.

(This might seem very obvious to some, however I haven’t operated a laptop for several years, and so this is new to me – if Windows XP does such tricks, it is far less explicit than Vista).

Cool title, huh?

Aya just started working at a lab that does genetic engineering. She’s barely there a week, and already she’s cloned DNA. Here is a HUGE simplification of how it works (as much as my programmer’s brain managed to understand, with tons of errors I’m sure):

1. Get a sample of DNA, this will be your template
2. Prepare a solution with:
   1. Nuclease-free water – you want to make sure the water doesn’t contain any other DNA, or it might be cloned instead of the template
   2. Buffer solution – help create optimal conditions for the enzyme (more on this later)
3. Add two specific primers, each is a completion of some known segment of the template. The size of each primer is usually about 24 bases.
4. Add lots of DNTPs – these are the DNA monomers, the single building blocks of DNA
5. Add a heat-stable enzyme such as Taq polymerase – this is the engine behind the entire reaction. It will latch on to the primers and run along the templates, adding DNTPs and building the DNA molecule.
6. Put it all in a PCR machine
7. Repeat about 30 iterations:
   1. Heat to 94-99 °C to make the DNA strands disconnect
   2. Cool down to 50-65 °C, so the primers can attach to the DNA strands
   3. Heat to 75-80 °C, which is the the optimum temperature for Taq polymerase
   4. The Taq polymerase finds the primers and then runs along the disjoint strands, collecting nucleotides from the solution and building the complementary strands

This process theoretically clones a segment of a single DNA molecule to about 2³⁰ identical molecules. Because the Taq polymerase sometimes fall off while building the strands, after the cloning she measures the length of the DNA molecules using Agarose gel electrophoresis. On that, another time perhaps.

Aya met a baby and her mother on a train the other week. It appears the 5 months old baby has a blog, where “she” puts pictures of people she’s met.

I wonder – when she’s actually grown enough to read/write, what kind of pagerank will she have (I’m guessing a direct correlation between the lifetime of the blog to the blog’s pagerank). Here is my minor contribution 🙂

We’ve only had time this year to celebrate Aya’s birthday with our families so far. We went to the Haifa Science Museum and then pick-nicked at Afek Reservoir. Here’s how I had fun in the museum playing Tower of Hanoi in 40 seconds:

And for comparison:

The photos are on Facebook, for whoever wants to see:

UPDATE: Updated the link so people who aren’t registered to Facebook can still view photos. Annoying how this is not the default, but inside the photo album there is a link that allows this.

I tend to write short stories from time to time, when I get the muse.
I opened a short page that I will use to host some of those stories.
Here is the first one, Reading Dracula.

BTW, you can use Google Page Creator for creating & hosting short webpages like this one and even hosting files up to 100mb.

עדכון – אחרי שראיתי היום שמישהו אשכרה חיפוש “תואר בביולוגיה” בגוגל והגיע לדף הזה, החלטתי להעביר את המשחק לשרת יותר נורמלי מהמחשב הישן של ההורים שלי. נו שיהיה.

משהו שהכנתי מזמן בשביל איה.
עשוי לשעשע אתכם, אבל לא מובטח.

כנסו אם בא לכם